עירית יהוד-מונוסון נ' כיף לי חיות בע"מ

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התגוננות במסגרת תביעה בסך 50,306 ₪, שהוגשה ביום 28.10.2010, לפי סדר דין מקוצר, על ידי המשיבה (התובעת) נגד המבקשת (הנתבעת), בגין חוב ארנונה וחובות נלווים. פסק-הדין ניתן ביום 9.1.2011, והוא ניתן על סמך אישור בדבר מסירת כתב התביעה וההזמנה לדין למנהל המבקשת, מר דניאל דרמון (להלן – "המנהל").

2.הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה ביום 5.9.2012, והסיפור שגולל על פיה הוא כזה: בסוף 2007 או תחילת 2008 שכרה המבקשת את הנכס שבגינו נדרשת הארנונה, אולם במאי 2009, עקב סכסוך עם בעל הנכס, נעל בעל הנכס את דלתות הנכס והמבקשת חדלה להחזיק בו, ולמעשה חדלה מפעילות, שכן במקביל חלתה אשת המנהל במחלה ממארת, והוא הקדיש את עיתותיו וכוחו לטיפול בה. לשיטתה, הודיעה למשיבה ביום 31.5.2009 אודות חדילת ההחזקה בנכס, ולאחר מכן הודיעה לה גם בכתב ביום 3.6.2009. בתמיכה בטענות אלה הוגש תצהיר של המנהל, ערוך שלא כדין על דרך ההפניה, וכן תצהיר של בנו של בעל הנכס (שלא ניתן בתמיכה בבקשה, אלא עוסק בשאלות החזקתו-שלו את הנכס, והוגש כנראה למשיבה בהקשר אחר), והעתק המכתב מיום 3.6.2009 (בלא כל אסמכתא לכך שנמסר למשיבה).

3.המשיבה הגיבה, התייחסה לתצהיר הלקוי, וטענה עוד, כי הבקשה עצמה ועיתוי הגשתה לוקים בחוסר תום לב, שכן הם רק תוצאה של תביעה נפרדת שהגישה המשיבה נגד המנהל עצמו, בגין אותו חוב. לגרסתה, נמסרה האזהרה מההוצאה לפועל למנהל כבר ביום 10.7.2011, וביום 24.10.2011 נמסר עותק נוסף מכתב התביעה לב"כ המבקשת. לפיכך, הבקשה מוגשת באיחור ניכר ולא ניתן לקבלה. לגוף העניין טענה המשיבה, כי המכתב מיום 3.6.2009 לא התקבל אצלה, וכי התצהיר של בנו של בעל הנכס ניתן בשנת 2012, ולא ניתן על פיו לשנות רישומים למפרע. התגובה נתמכה בתצהירו של מר רן אברון, מנהל מדור הגבייה אצל המשיבה.

4.על תגובה זו הגיבה המבקשת, והסבירה כי האיחור בהגשת הבקשה הוא עקב טיפולו של המנהל במחלת אשתו, וכי הוא אינו זוכר כי קיבל את כתב התביעה והאזהרה. המבקשת גם טוענת, כי המשיבה, מתוך חובתה ההגינות שלה כרשות ציבורית, להבחין בעצמה כי מצטבר חוב ארנונה, ולבדוק אם הנכס מוחזק על ידי המחזיק הרשום. לתגובה זו צורף תצהיר מפורט של המנהל.

5.בדיון שהתקיים בפני, נחקר המנהל על תצהירו. הפעם טען נחרצות כי לא קיבל את כתב התביעה, וכי בתצהיר נפלה טעות. הוא טען, כי אילו ידע על כתב התביעה לא היה מתעלם ממנו והיה מגיש כתב הגנה. גם מר אברון נחקר על תצהירו, אולם הסביר כי כל תצהירו מבוסס על עיון במסמכים ואינו מידיעה אישית.

6.לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות, ודין פסק-הדין לעמוד על מכונו, וזאת מחמת ריבוי המכשולים הפרוצדוראליים, שהמבקשת אינה מצליחה לעבור.

7.יש להדגיש: המבקשת לא עתרה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק-הדין; לא כבקשה מצורפת לבקשה לביטול פסק-הדין (כפי שנכון היה לעשות), וגם לא בתוך הבקשה גופה. למעשה, רק בתגובה לתגובה, ובחצי-פה, התייחסה בכלל המבקשת לשאלת המועד, וגם אז לא ביקשה כי זה יוארך.

8.כזכור, פסק-הדין ניתן ביום 9.1.2011. ביום 10.7.2011 נמסרה לכאורה אזהרה למנהל עבור המבקשת. ביום 24.10.2011 נשלח לב"כ המבקשת (שהיה אז, לכל הפחות, ב"כ המנהל) עותק מכתב התביעה, במצורף למכתב מב"כ המשיבה, בו נכתב "מצ"ב כתב התביעה נגד החברה וכן תדפיס תיק ההוצל"פ" (נספח ג' לתגובת המשיבה). ביום 5.9.2012 הוגשה הבקשה שבפני.

9.גרסתו של המנהל לגבי אי-קבלת האזהרה היא בעייתית. אמנם, בחקירתו העיד כי החתימה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו, אולם הכחשה זו לא מצאנו בתגובת המבקשת על תגובת המשיבה, למרות שאישור המסירה החתום צורף כבר לתגובת המשיבה, ואילו בתצהירו של המנהל נכתב כי אינו זוכר שקיבל את האזהרה. הגרסה המכחישה היא בבחינת עדות כבושה, שמשקלה ומהימנותה נמוכים.

10.אלא, שאפילו אימוץ גרסה זו לא יכול להועיל למבקשת, לאור ההמצאה הנוספת לב"כ המנהל. מסירה לב"כ המנהל, כמסירה למנהל, ומסירה למנהל כמסירה לחברה. על כך לא יכול להיות חולק, וגם המבקשת אינה טוענת אחרת. במסירת כתב התביעה למנהל נכללה גם התייחסות מפורשת לתיק ההוצאה לפועל, כך שלא ניתן לנסות לטעון, כי גם אם על כתב התביעה ידעו, על פסק-הדין לא ידעו (ולזכותה של המבקשת ייאמר, כי גם בעניין זה היא לא טוענת אחרת).

11.מכאן, כי בכל מקרה יש לראות את המבקשת כמי שידעה על פסק הדין, לכל המאוחר, ביום 24.10.2011. לפיכך, המועד להגשת הבקשה שבפני חלף, לכל המאוחר, ביום 24.11.2011. עוד כ-10 חודשים נדרשו עד שהוגשה הבקשה בפועל, ולפרק זמן זה של 10 חודשים אין הסבר, ובכל מקרה – אין בקשה המתייחסת לצורך להארכתו. נזכיר מושכלות ראשונים, לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי ממילא נדרש היה "טעם מיוחד" לשם הארכת המועד, וכלא מוצע אפילו טעם שאינו מיוחד, לא ניתן לדלג מעל מכשול דיוני זה.

12.לאור מסקנת הדיון, לא מצאתי מקום להידרש ליתר הטענות והנושאים שעלו בבקשה ובתגובות.

13.הבקשה לביטול פסק-הדין נמחקת בזה, איפוא, מחמת האיחור שבהגשתה. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 1,800 ₪.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: